הסיפורים שמאחורי השירים

במקור הוצע השיר לירדנה ארזי, אך היא סרבה. השיר זכה במקום שני ומכובד באירוויזיון 1983, שהתקיים בגרמניה.

​

כשביקשו מאהוד מנור לכתוב שיר לאירוויזיון, הוא לא כל כך רצה. אך הרעיון לתת משמעות היסטורית לשיר שיבוצע באירוויזיון 1983, עלה מיד כשהתברר שהזוכה בתחרות של 1982 היא גרמניה. דר' טלילה אלירם מצטטת אותו אומר זאת בבירור: "אמרתי אז שדווקא בגלל שזה כך אני אכתוב שיר שאני אדע שאם הוא יזכה (בקדם אירוויזיון), אז, ממינכן, מאדמת גרמניה,  תשיר ישראל לכל העולם 'אני עוד חי', זאת אומרת להזכיר לאנטישמים שההיסטוריה לא התחילה אתמול". מנור הוסיף עוד הערה משמעותית, וסיפר שזה היה השיר היחיד שכתב אי פעם, מתוך "ניסיון לנגן על מיתר של ארץ ישראל" וחתם דבריו: "הרגשתי מגוייס".

​

השורות: "חי, חי, חי - עם ישראל חי", "טוב שלא אבדה עוד התקווה", "בשמי עמוד האש עוד קם" - מכוונות ספציפית לקהל הגרמני.

בתקופה בה יצא השיר לאירוויזיון, דובר בעיתונות התקופה כי הקריאה "חי", מזכירה באופן מצמרר את הקריאה "היל"- קריאה לא סימפטית בהקשר להיסטוריה הגרמנית.

​

רבים לא היו מודעים אז למסרים, אפילו בין יוצרי השיר, וגם כיום, יש הטוענים שהיה זה רק מקרה שהשיר בוצע בתחרות שהתקיימה דווקא בגרמניה ולא הייתה בתמליל שום כוונה מעבר לשיר כייפי ומהנה. ובכן, זה היה התחכום המבריק והיצירתי של אהוד מנור. שבהאזנה השטחית של התחרות לא ירגישו במשהו מיוחד, ויצביעו, אבל ברגע שיקשיבו, כשיקראו את המילים, יגיעו לרובד השני, ויבינו.

 

זה באמת מפתיע כי זה מגיע על רקע של גישה כמעט הפוכה של אהוד מנור. בספר שיריו "אין לי ארץ אחרת, שירים כביוגרפיה", כתב על שירי האירוויזיון שהם: "שירים פשוטים ורעננים... שדי בהם להעניק הנאה מיידית". כלומר, לכאורה, כששולחים שיר לתחרות פופ בינלאומית שכזו, צריך להתיישר עם קו קליל והנאתי והנה, הפעם, הצליח לשלב באופן כמעט בלתי אפשרי, בין הקל, הכייפי, והקליט, לבין, מסר אדיר, שאומר לכל העולם, ולמארחים בפרט, "עם ישראל חי".