הסיפורים שמאחורי השירים

בניגוד לדעה הרווחת ולהשמעתו ללא הפסקה בימי הזיכרון, שיר זה אינו נכתב כשיר אבל.

השיר נכתב על הקשר בין מנור לבתו גלי, זו שעל שמה גם כתב את השיר 'גלי'. יום אחד ישב מנור עם חבריו במרפסת ביתו. גלי, שהייתה אז ילדה בגן, באה להראות לו ציור שציירה. מנור פטר אותו בהינף יד והמשיך לשוחח עם חבריו. בערב מאוחר יותר, מנור הרגיש שעשה עוול לבתו והלך להתנצל. בשיר הוא מתאר את היכולת והזכות לעבור עם בתו את מסלול החיים מחדש.

 

השיר עבר תלאות עד שהגיע לגרסתו הסופית: באותה תקופה התגורר כספי בשכנות ליוסי בנאי. הוא הביא לו את הלחן כדי שיחבר לו מילים, ולאחר זמן רב ביקש לשמוע את התוצאה. בנאי הצליח לכתוב רק את המשפט הראשון: 'אם זה נכון באמת...'. מתי ביקש את הלחן בחזרה כדי למוסרו לאהוד מנור, מכיוון שרצה להכניסו לאלבום החדש. מנור שמע את המנגינה, ומיד אמר לו שזה נשמע כמו 'זו ילדותי השנייה' ומיד כתב את המילים.